זועבי ואח' נ' נכסי כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה לתשלום פיצויים על-פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975. על-פי הנטען בכתב התביעה, התובע, קטין יליד שנת 2005, נפגע בידו ביום 11.4.09 במהלך ירידה מרכב סובארו הנהוג על ידי אביו, כתוצאה מסגירת הדלת. הנתבעת 1, מבטחת הרכב (להלן – הנתבעת), כופרת בהתרחשות האירוע נשוא התביעה ובחבותה לפצות את התובע. הדיון פוצל בין שאלת החבות לשאלת הנזק, וביום 19.6.13 נשמעו ראיות בשאלת החבות.

גרסת התביעה

1.מטעם התביעה העיד אביו של התובע בלבד. בחקירתו טען האב, כי ביום התאונה חזר לביתו ברכב יחד עם שני בניו הקטינים - התובע אשר היה באותה עת כבן 3 ואחיו בן 4.5. בהגיעם לבית, עצר האב את הרכב ונותר לשבת בו כשהמנוע פועל. שני הקטינים ירדו מהרכב בדלת האחורית. אחיו של התובע סגר את דלת הרכב על ידיו של התובע אשר היו מונחות לצורך הירידה על בסיס הרכב. בחקירה הנגדית ציין האב כי רעייתו ואימו היו באותה עת בחצר הבית הסמוכה לחניה, וכי הן שמעו את הצעקות וניגשו מיד לרכב (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 2-9). האב, על פי עדותו, לקח מיד את התובע למרפאת קופת החולים בכפר ומשם הופנו למיון.

דיון והכרעה:

2.כעולה מהמצויין לעיל, העדות היחידה עליה נשענת התביעה היא עדות אביו של התובע. המדובר בענייננו בעדות יחידה של בעל דין/הורהו של בעל דין. על פי הוראת סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971, הכרעת בית המשפט במשפט אזרחי על יסוד עדות כאמו שאין לה סיוע, מחייבת את בית המשפט לפרט מה הניע אותו להסתפק בעדות זו. בענייננו, אינני סבורה כי ניתן לבסס ממצא עובדתי בדבר התרחשות האירוע נשוא התביעה על יסוד העדות האמורה של האב בלבד. זאת, נוכח הקשיים העולים ביחס לגרסת האב, כפי המפורט להלן.

3.ראשית, בעדות עצמה היו אי-בהירויות ואי-התאמות לנתונים הקיימים בראיות שהוגשו. לפי העולה מהעדות, האב לא ראה את התרחשות התאונה בעיניו (שכן אותה עת ישב במושב הקדמי), הוא הפנה את מבטו רק לאחר ששמע צעקות הילדים (עמ' 4, 5-8) ובעדותו ציין כי "עד היום אני לא יודע מה קרה" (עמ' 4, ש' 3). האב העיד כי מיד לאחר ששמע את הצעקות ראה את התובע עומד בין הדלת לבסיס הרכב, שתי ידיו מונחות על בסיס הרכב. לכאורה, לא ברור מהתיאור כיצד פגעה הדלת באגודל ימין בלבד. משנשאל האב בחקירתו הנגדית כיצד ייתכן כי במצב כזה נפגע הבן מהדלת באגודל בלבד וכיצד הדלת לא פגעה בגופו, השיב כי "הוא גם קיבל מכה בגוף" וכי "הוא גם קיבל בכל עשר האצבעות שלו" (עמ' 4, ש' 18). אלא שלטענה אחרונה זו של האב אין כל עיגון במסמכים הרפואיים ואף לא בכתב התביעה, ונותר הרושם כי מדובר בתוספת תיאורית חדשה לצורך התמודדות עם השאלות בחקירה, באופן שלא הותיר רושם מהימן. אסיף כי עולה אף תמיהה, שנותרה ללא הסבר, נוכח ניסוח כתב התביעה, לפיו החזרה מהנסיעה ביום האירוע היתה של "התובע הנתבע 2 (קרי- האב) ובני משפחתם האחרים" (סע' 6 לכתב התביעה, ההדגשה הוספה), אל מול העדות לפיה היו ברכב רק האב ושני הבנים.

4.שנית, מעיון בחומר שצורף עולה כי הגרסה הראשונית שהועלתה ביחס לאירוע היתה שונה מזו הנטענת בתביעה. כך עולה ממסמך ההפניה שנרשם על-ידי רופא מרפאת קופת חולים מאוחדת בכפר, אליה נלקח התובע על-ידי אביו מיד לאחר שנפגע (נ/3); במסמך זה נרשם על-ידי הרופא כדלקמן: "הנ"ל נסגר דלת בבית על אצבעות אגודל של יד ימין". אבי התובע, משנשאל לעניין זה, הכחיש כי כך מסר לרופא, וטען כי אמר לרופא שהילד נפגע מרכב, ברם לטענה זו לא הונח כל בסיס ראייתי; הדעת נותנת כי הרופא לא רשם הדברים על דעת עצמו אלא רשם את שנמסר לו, ומשלא הובאה כל ראיה לקבוע אחרת אינני רואה לקבל את טענת אבי התובע בעניין זה. יצויין כי לא הוצג בפני גיליון חדר המיון מיום קבלת התובע בבית החולים, ואילו על גבי נ/3 הנ"ל הודבקה מדבקת בית החולים העמק מיום התאונה עליה צוין "תאונה אחרת" ללא ציון תאונת דרכים. יוצא איפוא, כי הגרסה הראשונית/המיידית ביחס לאירוע, כפי שהיא עולה מהמסמכים הרפואיים, הינה, כי התובע נפגע בביתו בנסיבות שאינן קשורות כלל לשימוש ברכב. רישום כאמור, בנסיבות בהן לא הובאו ראיות לסתור את האוטנטיות שלו, יש בו כדי להציב סימן שאלה של ממש ביחס לגרסה העובדתית המאוחרת הסותרת אותו. הגרסה אודות פגיעה ברכב, מופיעה לראשונה בסיכום האשפוז בבית החולים (נ/1), ארבעה ימים לאחר האירוע, בו נרשם כי לדברי אביו ביום קבלתו נסגרה דלת הרכב על שני האגודלים. כאמור לעיל, זו סותרת את הגרסה שנרשמה מייד לאחר האירוע על-ידי רופא קופת החולים אליו הובא הקטין, ובנסיבות אלה אינני רואה לייחס לרישום המאוחר משקל ראייתי מחזק לעדות האב.

5.שלישית, התובע נמנע מלזמן עדים רלוונטיים, אשר יכלו להעיד על נסיבות הפציעה. מדובר בבני משפחה נוספים (האם והסבתא), אשר לפי עדות האב לא ראו את האירוע עצמו, אך הגיעו לרכב מיד לאחר מכן נוכח צעקות הקטין. הן יכלו, איפוא, להעיד על נסיבות הפגיעה הנטענת בזיקתן לשימוש ברכב, נושא העומד במוקד המחלוקת. בפרט הדבר נכון בענייננו, נוכח הגרסה העולה מנ/3 כמצויין לעיל, לפיה הקטין נפגע מסגירת דלת בבית על אגודל ימין. הימנעות מזימונן לעדות, תוך הנובע מכך לעניין אי-חשיפתן לחקירה נגדית של הנתבעת, פועלת ראייתית לחובת התובע.

6.סיכומם של דברים; התביעה מיוסדת על עדותו היחידה של אבי התובע, ונוכח כל המפורט לעיל, ובהיעדר סיוע ראייתי חיצוני מהימן, אין בידי ליתן בה אמון בלתי מסוייג ולקבוע על בסיסה ממצא בדבר פגיעת התובע בנסיבות המפורטות בתביעה. אשר על כן, דין התביעה להידחות.

7.התובע יישא בהוצאות ושכ"ט הנתבעת בסך כולל של 5,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ה' אב תשע"ג, 12 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: